1. עניינה של התביעה זכויות יוצרים בציורים ובדמויות המוצגים בתערוכת הקבע במוזיאון הילדים בחולון, אשר על הקמתו וניהולו הופקדו מטעם עיריית חולון הנתבעות 2-3 (להלן: "
המוזיאון"). מדובר במוזיאון ייחודי, אשר אינו מציג יצירות אמנות, אלא מאפשר לילדים התנסות חווייתית ואינטראקטיבית במסלול פעלולים שנבנה במיוחד עבורם. המסלול בנוי סביב תסריט שנכתב במיוחד עבור המוזיאון, ובמהלכו נחשפים הילדים לסיפורן של דמויות שונות. התובעת עותרת למתן פסק דין המצהיר כי זכויות היוצרים בדמויות שיצרה, המשמשות את הנתבעות במוזיאון, הן קניינה הבלעדי. כמו כן, עותרת התובעת לצו האוסר על הנתבעות לעשות כל שימוש בדמויות אלו ללא הסכמתה.
2. התביעה הוגשה בשנת 2004 כהמרצת פתיחה, וביום 23.10.07 הורה כב' הנשיא א' גורן על העברתה לפסים של תובענה רגילה (עמ' 11 לפרוטוקול). התובעת בחרה שלא להגיש כתב תביעה מתוקן ולהסתמך על התצהיר שצרפה להמרצת הפתיחה. גם הנתבעות לא הגישו כתב הגנה, אולם הן הגישו תצהירים נוספים על אלו שצורפו לתגובותיהן להמרצת הפתיחה. ביום 19.9.10 הועבר אלי התיק לשמיעת ההוכחות.
התביעה הוגשה תחילה גם נגד שני נתבעים נוספים - אורי אברמסון וחברת מבטים בע"מ שבבעלותו, אשר נשכרו על ידי הנתבעות כדי לתכנן ולבצע את הקמת המוזיאון. אך ביום 6.12.11, נוכח הודעת בא-כוחם של הנתבעים 4-5 כי אין להם התנגדות למתן פסק דין כמבוקש, ניתן פסק דין חלקי נגדם. ב"כ התובעת ביקש לחקור את כל המצהירים שהגישו תצהירים מטעם אברמסון.
3. התובעת הינה אומנית העוסקת מזה שלושים שנה בעיצוב משחקים, לומדות, צעצועים, אנימציות ועוד (סעיף 3 לתצהירה). הנתבעות 2-3 הן מי שהקימו את מוזיאון הילדים בחולון ומנהלות אותו, והן פעלו ופועלות לצורך זה כזרוע של עיריית חולון (הנתבעת 1). לשם תכנון המוזיאון פנו הנתבעות בשנת 1995 לאורי אברמסון, מומחה בעל ניסיון בתכנון ובהקמת מוזיאונים, שעבד באמצעות חברות שבשליטתו (אלו יכונו כולם יחדיו: "
אברמסון"). בשנת 1996 לערך נוצר קשר בין התובעת לבין אברמסון, אשר הציע לה לקחת חלק בעיצוב ובאיור הדמויות שיוצבו במוזיאון. התובעת התבקשה לעצב באמצעות ציורים מספר דמויות בהתאם לתסריטים שנכתבו על ידי אחרים. הצדדים חלוקים בשאלה מתי בדיוק החלה התובעת לעצב את הדמויות או לציירן. התובעת טוענת כי כבר בשנת 1996 החלה במלאכה, וכי תחילה עוצבו הדמויות לפי תסריט שכתבה אשתו של מר אברמסון. הנתבעות טוענות כי אשתו של אברמסון מעולם לא היתה מעורבת בפרויקט, וכי התסריט נכתב כולו על ידי נוגה אלגום (להלן: "
אלגום"), שנשכרה לצורך כך על ידי הנתבעות בשנת 1998. לפיכך, טוענות הנתבעות כי התובעת לא היתה יכולה להתחיל בעיצוב הדמויות לפני כן. מחלוקת זו נוגעת לשאלת הזכויות בדמויות המוצגות במוזיאון, ואדון בה בהמשך.
התובעת עיצבה בציורים ובשרטוטים עשר דמויות שונות, שנועדו להצגה במוזיאון הן בדו-מימד והן בתלת-מימד (נספחים 1-10 לתצהירה). כפי שיובהר בהמשך, יש להבחין בין הציורים או האיורים של התובעת לבין הדמויות הספרותיות שהציורים מבוססים עליהן (להלן: "
הציורים" ו"
הדמויות"). הנתבעות טוענות כי התובעת לא היתה זו שהגתה והמציאה את הדמויות, כולל השם והאפיון שלהן (למשל, "הינשול" המפורסם, שהינו ספק ינשוף ספק חתול); היא רק נתבקשה להכין איורים שלהן, כדי להעניק ביטוי חזותי (ויזואלי) לאותן דמויות ספרותיות שפותחו בידי התסריטאית נגה אלגום (עדות אלגום בעמ' 22-23 וסעיף 6ד' לתצהירה). התובעת, לעומת זאת, מכירה אמנם בכך שאין לה זכויות יוצרים ביצירה
הספרותית
הטקסטואלית, קרי: התסריט של אלגום בו מופיעות הדמויות, כפי שאישר בא-כוחה (עמ' 7 לפרוטוקול). אך לטענתה, היא היתה זו שעיצבה את הדמויות
הויזואליות, ויש לה זכויות יוצרים בדמויות אלו (עמ' 7). לכן הדגישה התובעת כי עבודתה איננה הכנת "איורים" בלבד, כפי שטוענות הנתבעות, אלא עיצוב ויזואלי של הדמות בתלת-מימד, וכי היא הכינה ומסרה לאברמסון תוכניות מפורטות שכללו חיתוכים לביצוע הדמות בתלת-מימד (עמ' 8-9). לאור מחלוקת זו, מקפידה התובעת להתייחס לכל אורך הדרך לזכויותיה ב"דמויות", בעוד שהנתבעות מתייחסות ל"איורים" שייצרה התובעת. סוגיה זו תידון בהמשך.
4. התובעת לא חתמה על הסכם עם גורם כלשהו הקשור בהקמת המוזיאון - לא עם מי מהנתבעות, ולא עם מר אברמסון והחברה שבבעלותו - והיא מדגישה כי מעולם לא העניקה רישיון לגורם כלשהו לעשות שימוש ביצירותיה (סעיפים 19 ו- 34 לתצהירה). אברמסון טען בתצהירו כי הבהיר לתובעת שהאיורים נועדו למוזיאון הילדים בחולון, וכי זכויות היוצרים בהם יוקנו לנתבעות, בתמורה לתשלום כספי שישולם לה על ידן (סעיף 17 לתצהירו ומכתבו שצורף כנספח ה' לתצהירו). אברמסון אף ציין כי כך מקובל בעבודה מול מוזיאונים (סעיף 18 לתצהירו). אך בעדותו אמר כי מעולם לא שוחח עם התובעת בנושא זה, (עמ' 50). התובעת, לעומת זאת, טענה כי לא סוכם עימה דבר בנוגע לשימוש בדמויות ובציורים שיצרה, וכי בכל מקרה לא היתה מעבירה את זכויות היוצרים ביצירותיה - אלא רק מעניקה רישיון לשימוש בהן (עמ' 16 לעדותה).
התובעת הודתה כי התעלמה ממספר פניות של אברמסון שנעשו אליה בנושא הסדרת זכויותיה, והוסיפה כי ציפתה שבטרם יפתח המוזיאון את שעריו לציבור תדאגנה הנתבעות לסכם עימה את תנאי השימוש בדמויות ובציורים (סעיפים 19-20 לתצהירה). הנתבעות טענו כי שילמו לאברמסון עבור זכויות היוצרים בדמויות ובציורים, וכי לא היו מודעות כלל לקיומה של התובעת ולעובדה שהיא זו שהכינה את הציורים (סעיפים 15 ו-36 לתצהיר אסתר גלעדי, מנכ"ל הנתבעת 3 בתקופה הרלוונטית - להלן: "
גלעדי"). אברמסון הודה כי בהסכם בינו לבין הנתבעות, הוא ויתר לטובתן על כל זכויות היוצרים שעשויות להיות לו בעבודות שיבצע במסגרת הפרויקט. אך הוא לא טען כי רכש את זכויות היוצרים ביצירותיה של התובעת, או כי העבירן לנתבעות.
5. אין חולק כי התובעת לא קיבלה עד עצם היום הזה תמורה כלשהי עבור עיצוב הדמויות והציורים, ואף לא עבור הצגתם במוזיאון במשך למעלה מעשר שנים. לטענת הנתבעות, הן שילמו לאברמסון עבור הציורים, והוא זה שהיה צריך לשלם לתובעת. אברמסון טוען כי לא קיבל תשלום עבור הציורים של התובעת, וכי הנתבעות היו אמורות להתקשר בהסכם עם התובעת ולשלם לה ישירות עבור עבודתה וזכויותיה בדמויות שעיצבה ובציורים. התובעת הודתה כי אברמסון פנה אליה לא פעם בעניין זה, וביקש כי תגיש לו הצעת מחיר עבור עבודתה, אך היא התעלמה מפניותיו שכן חששה (לא ברור מדוע) כי מטרתן למזער את חלקה בפרויקט ולהדיר רגליה ממנו (סעיפים 15-16 ו-18 לתצהיר התובעת). ביום
19.5.99 שלח אברמסון מכתב לתובעת (אף ששמה נרשם במכתב באופן שונה משמה בתביעה), עם העתק לאסתר גלעדי, מנכ"ל הנתבעת 3 (נספח ד' לתצהיר אברמסון). במכתב ביקש אברמסון מן התובעת להעביר הצעת מחיר כתובה בעבור עבודתה. אברמסון גם ציין כי אין ויכוח שהתובעת זכאית לשכר, אולם על מנת לקבל את שכרה עליה להעביר הצעת מחיר כתובה. התובעת התעלמה גם ממכתב זה.
6. בראשית שנת 2001 נפתח מוזיאון הילדים לקהל הרחב. אין מחלוקת כי חמש מן הדמויות שעיצבה התובעת בציוריה משמשות בתצוגה הקבועה של המוזיאון, במסלול הנקרא "עולמות הילדות" (ראה עדותה המתפתלת של גלעדי בעמ' 39 וכן ההודאה שבסעיף 12 לסיכומי הנתבעות). לטענת התובעת, מדובר בעצם בשש דמויות, כאשר אחת מהן (המכונה "שומר היער") מורכבת למעשה מארבע דמויות זהות של אחת מחמש הדמויות האחרות (המכונה "טוטם"). התובעת ביקרה במוזיאון בסמוך לאחר פתיחתו והיתה מודעת לשימוש ביצירותיה, אך לא עשתה דבר. לדברי התסריטאית נגה אלגום, התובעת אמרה לה באותו ביקור כי היא ממתינה לראות אילו שימושים נוספים יעשו ביצירותיה, ואז תגיש תביעה (סעיף 9ב. לתצהיר אלגום). ואמנם, רק שנתיים מאוחר יותר, ביום 11.3.03, שלח בא כוחה, לראשונה, מכתב אל מנהל המוזיאון, בו טען כי הזכויות בדמויות שייכות לתובעת ודרש ממנו להסדיר לאלתר את המשך השימוש בדמויות (נספח 13 לתצהיר התובעת). מנכ"ל המוזיאון השיב במכתב לקוני מיום 17.3.03 בו נאמר כדלקמן: "
מוזיאון הילדים בחולון עבד מול אורי אברמסון. כל זכויות היוצרים לעבודה שהוגשה הן של המוזיאון" (נספח 14 לתצהיר התובעת). מן העדויות שלפני עולה כי בהמשך נוהלו בין הצדדים מגעים בניסיון להסדיר את המחלוקת, אך אלו לא צלחו. בעקבות כך הוגשה התביעה שלפני.
7. לטענת התובעת בכתב התביעה, היא בעלת זכויות היוצרים בדמויות ובציורים שצורפו לתצהירה. כל המעורבים בפרויקט, לרבות הנתבעות, ידעו היטב כי היא הציירת ומעצבת הדמויות בהן נעשה שימוש במוזיאון. אף על פי כן, הנתבעות עשו שימוש בדמויות שעיצבה מבלי לקבל את רשותה ומבלי להסדיר את זכויות השימוש בהן. הנתבעות אף הכניסו שינויים בחלק מן הדמויות, ללא רשותה, והן גם מוכרות ללא רשות מוצרים המעוצבים על פי הדמויות. מעשי הנתבעות מהווים הפרה של זכויות היוצרים של התובעת בדמויות, והיא זכאית לצו האוסר עליהם להשתמש בהם.
8. לטענת הנתבעות, לצורך הקמת מוזיאון הילדים הן חתמו על מספר הסכמים עם אברמסון וחברות שבשליטתו (יכונו להלן יחדיו: "
אברמסון"), אשר נטלו על עצמם את האחריות המלאה לתכנון וביצוע המוזיאון ותצוגותיו. בהסכמים אלו הובהר כי כל העבודות הקשורות למוזיאון, וכל הזכויות בהן, יהיו בבעלות הנתבעות. הזכויות הנתבעות על ידי התובעת נרכשו אף הן מאברמסון על ידי הנתבעות. לחלופין, התובעת מנועה מלטעון כיום לזכויות בדמויות נוכח שתיקתה במשך שנים רבות בהן לא עמדה על זכויותיה. בהתנהלותה, מנעה התובעת מהנתבעות את האפשרות להסדיר את הנושא מבעוד מועד.
ב.
תמצית טיעוני הצדדים בסיכומיהם
9. בסיכומיה טוענת התובעת כי לא יכולה עוד להיות מחלוקת בנוגע להיותה יוצרת הדמויות נשוא התביעה. כמו כן, הוכח כי הנתבעות ידעו שהתובעת היא יוצרת הדמויות. נציגי הנתבעות נפגשו עם התובעת, והם גם קיבלו מאברמסון את העתק המכתב בו הוא מבקש מן התובעת להגיש לו הצעת מחיר עבור עבודתה. התובעת מעולם לא התקשרה בחוזה כתוב עם הנתבעות או עם אברמסון, ולא העבירה למי מהם את זכויות היוצרים בדמויות. לפיכך, אין רבותא בטענת הנתבעות לפיה רכשו את זכויות היוצרים בדמויות מאברמסון. ממילא, טענה זו התבררה כבלתי נכונה. נוכח האמור לעיל, ובפרט לאור חוסר תום ליבן של הנתבעות, אשר במשך שנים רבות עושות שימוש בדמויות של התובעת על אף טענותיה בעניין זה, התובעת זכאית לסעד של צו הצהרתי בנוגע לזכויותיה בדמויות, וכן לצו מניעה קבוע האוסר על הנתבעות להוסיף לעשות שימוש ביצירותיה.
10. לטענת הנתבעות, אלגום היא היוצרת של הדמויות הספרותיות, אשר היוו בסיס לדמויות אותן עיצבה התובעת. אלגום היא שהעניקה לדמויות את מאפייניהן. לתובעת היו אם כן זכויות אך ורק באיורים שהיא איירה, אך לא בדמויות עצמן. לפיכך, התובעת אינה יכולה למנוע מהנתבעות ליצור דמויות חדשות ושונות על בסיס הדמות הספרותית. זאת ועוד, הנתבעות רכשו את זכויות היוצרים באיורים של התובעת מאברמסון. למעשה, במועדים הרלוונטיים הנתבעות לא ידעו כלל על קיומה של התובעת, שכן כל האיורים הוצגו להן באמצעות אברמסון. בכל מקרה, האיורים מהווים יצירה מוזמנת לפי סעיף 5(1)(א) לחוק זכויות יוצרים, 1911 ולכן, בהעדר הסכם הקובע ההיפך, האיורים שייכים למזמין.
הנתבעות טוענות כי התובעת התנהלה בחוסר תום לב. היא ידעה היטב שהנתבעות אינן עושות שימוש בכל הדמויות שאיירה עבורן, ואף על פי כן כללה גם דמויות אלו בתביעתה. התובעת גם המתינה שנים עם הגשת התביעה, ובכך הגדילה את נזקיהן של הנתבעות. התנהלות זו מצדיקה דחיית הבקשה לצו מניעה, שהוא סעד מן היושר המחייב את התובע לנהוג בתום לב ובניקיון כפיים.
11. בסיכומי התשובה טוען ב"כ התובעת כי סעיף 5(1)(א) לחוק זכויות יוצרים, 1911 איננו חל על הדמויות המצוירות נושא התביעה, שכן אלו אינן "פיתוח", "צילום" או "תמונה" כהגדרת הסעיף. עוד נטען כי רק במקרים חריגים יימנע בית המשפט מליתן סעד להגנה על זכות הקניין, וההלכה היא כי יש להעניק סעד של צו מניעה במקרה כזה גם למי שהתנהגותו המוסרית איננה מעוררת אהדה.
ג.
דיון
שאלת הזכויות וההפרה
12. חוק זכות יוצרים, 1911 חל על התביעה דנן. אמנם סעיף 78(א) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, אשר נכנס לתוקף ביום 25.5.08, קובע כי הוראות החוק יחולו גם על יצירה שנוצרה לפני יום התחילה. אולם סעיף 78 (ג) קובע כי: "
על פעולה ביצירה שנעשתה לפני יום התחילה לא יחולו הוראות פרק ח' לעניין הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית ולעניין תרופות, וימשיכו לחול לגביה, לעניינים אלה, הוראות הדין הקודם". סעיפים 78(ה)-78(ו) מורים כי גם בכל הנוגע לבעלות בזכות היוצרים או לדרך העברתה, יוסיפו לחול הוראות החוק הישן.